סריגי ציביאק בע"מ נ' בנק דיסקונט בע"מ ואח'

החלטה

1.ביום 20.3.10 נתתי החלטה בבקשה לשומת הוצאות בהליך שהתקיים בין הצדדים בהתאם לפסק הדין החלקי שניתן על ידי כבוד השופטת הד"ר פלפל בת"א 2931/89 (להלן: "פסק הדין בת"א 2931/89").

בהחלטה התייחסתי להוצאות המנויות בתקנה 513(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") וקבעתי כי "מאחר שאין כל 'הוראה אחרת' כמשמעה ברישא של התקנה המסייגת את השומה, אני רואה לערוך חישוב טכני ביחס לרכיבים המנויים בתקנה 513 (1) לתקנות; לטעמי אין בידי סמכות להפחית מהוצאות אלה בשלב זה של השומה ואינני נדרשת לפסוק אחרת מבית המשפט שגדר את החלטת הרשם לשומת הוצאות ולא ראה לסייג את זכות המבקשת להוצאות אלה אלא קבע כי הרשם ישום אותן".

משכך, ביחס לאותן הוצאות "רגילות" (כמפורט בתקנה 513 (1) לתקנות), ובכלל זה להוצאות האגרה ותשלום שכר המומחה – חברת שגיא (להלן: "שגיא"), קבעתי כי מלוא התשלומים ששולמו על ידי התובעת ו/או ישולמו על ידה לחברת שגיא יוחזרו לתובעת במלואן ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד ליום תשלומם בפועל.

על החלטתי זו הגישו כל הצדדים ערעורים (ע"ר 2079-05-11, ע"ר 2450-05-11, 22416-04-11 ו- ע"ר 5718-05-11) ואלה נדונו במאוחד לפני כבוד השופטת צ'רניאק וביום 23.6.11 ניתן פסק דין בערעורים ובו קבעה כבוד השופטת צ'רניאק ששומת ההוצאות בהחלטה מיום 20.3.10 תוחזר לדיון בפני בקשר לשני נושאים - האגרה ותשלום בגין חוות דעת שגיא ועוד הורתה כבוד השופטת צ'רניאק כי על הרשם להפעיל שיקול דעת בעריכת השומה הגם שנתנה דעתה להחלטת בית המשפט העליון (כבוד השופטת פרוקצ'יה) ברע"א 2993/04 בנק המזרחי נ' לונדר ואח' כי בהיעדר הוראה אחרת בפסק הדין של בית המשפט אין הרשם מוסמך להפחית מהוצאות המנויות בתקנה 513(1) לתקנות; להדגיש, ההוצאות נשוא הבקשה דנא הינן הוצאות "רגילות" המנויות בתקנה 513(1) לתקנות.

2.עם החזרת התיק לדיון בפני בשתי הסוגיות הנזכרות, קיימתי דיון ביום 28.3.12 בו שמעתי זמן ארוך את טענות הצדדים שפרטו את טענותיהם.

מאחר שעיקר הטענות כבר הובאו על ידי הצדדים בעבר ופורטו בהרחבה בהחלטתי מיום 20.3.10 לא ראיתי לחזור עליהן.

3.לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים פעם נוספת, ולאחר ששמעתי את הטענות ועיינתי בפרוטוקול הדיון (שתוקן רק במקומות המוסכמים על הצדדים) ולאחר שהפעלתי את שיקול דעתי בסוגיות שהוחזרו לעיוני וזאת בהתאם להחלטת כבוד השופטת צ'רניאק בערעור, ראיתי להורות על החזרת הוצאות לתובעת לפי המפורט להלן:

אגרה

ראיתי להורות על החזר סכומי האגרה ששולמו על ידי התובעת במלואם. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה בהתאם לתקנה 17 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 (להלן: "תקנות אגרות").

אני רואה לציין כי להחלטה להחזר סכומי האגרה כאמור הגעתי לאחר שנתתי דעתי לטענת הנתבעים ממנה משתמע למעשה כי היה על התובעת להפחית את סכום הסעד בתובענה לאחר שמחוות דעת שגיא שהיוותה בסיס לתביעה עלה כי הסכומים המקסימאליים שיוכלו להפסק לזכות התובעת נמוכים בהרבה מסכומי התביעה המקוריים בגינם שולמה אגרה, ומשכך טוענים הנתבעים היה על התובעת לפעול להקטנת סכום התביעה וקבלת החזר אגרה בהתאם.

אינני מקבלת טענה זו בהיותה מנוגדת לרציונאל לפיו מבחן סכום הסעד ביום הגשת התביעה הוא המבחן הקובע - עקרון עליו עמד בית המשפט העליון ברע"א 2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז (1) 717, בו נאמר כי סכום האגרה הוא נגזרת של סכום התביעה המקורי בעת הגשת התביעה ובפועל אין לתקן את סכום הסעד הנתבע ככל שמדובר באגרת בית המשפט בדרך של הפחתת גובה הסעד. בנסיבות המקרה דנא, עולה מטענות הצדדים כי האגרה שולמה שנים קודם להגשת חוות דעת שגיא (נטען שבשנת - 1991 – שולם סך של 42,580 ₪ ובשנת- 1993 שולם סך של 69,123₪) - על בסיס חוות דעת המומחה פולק (שנפטר מאוחר יותר) – דהיינו הסכומים הנתבעים בתביעה (וכפועל יוצא, סכומי האגרה) התבססו על חוות דעת שצורפה לכתב התביעה ועל יסוד הנתונים שהיו בידי התובעת בעת הגשת התביעה, ושינוי סכום התביעה לאחר הגשת חוות דעת שגיא (שנים לאחר הגשת כתב התביעה) לשם קבלת החזר האגרה אינו מתיישב עם הרציונאל שהובהר בהלכה, כאמור.

לא רק זאת אלא שחוות דעת שגיא הוגשה לאחר שכבר החלו להשמע ההוכחות, הרי שממילא, לא ניתן היה לקבל החזר אגרה בהתאם לתקנות אגרות.

עוד להוסיף, כי התובעת זכאית להחזר הוצאותיה גם אם בסופו של דבר נפסק לטובתה שיעור קטן מסכום הסעד שתבעה כדברי כבוד השופט אדמונד לוי שדחה את הטענה במסגרת אחד מהערעורים בהליכים שניהלו הצדדים במשך השנים, לענין החיוב בהוצאות ובשכר טרחה:

"לא מצאתי מקום או סיבה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בנושא ההוצאות ושכר הטרחה. אפילו אם זכתה החברה רק בשיעור קטן מתביעתה, בסופו של דבר החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה אינה חורגת מן הסביר, ויש בה שקלול ראוי של כלל הנסיבות הדרושות לעניין" (ע"א 7085/98 פסקה 22 לפסק הדין).

לשאלה אם יש להוסיף ריבית לסכומי הכסף המוחזרים בגין האגרה הרי לאחר שנתתי דעתי לנסיבות, לא ראיתי לחייב את הנתבעים בתשלום ריבית, אלא להסתפק בהפרשי הצמדה, שכן שוכנעתי כי התמשכות ההליכים המשפטיים בין הצדדים מקורה בגורמים מגוונים שלא תלויים בהכרח בנתבעים, למשל, אירוע פטירת המומחה פולק (מטעם התובעת) שחייב את התובעת למנות מומחה אחר (שגיא) תחתיו ולהגיש חוות דעת אחרת, דבר שתרם משמעותית לעיכוב בהליכים. כך גם הבאתי בחשבון את התוצאה הבלתי סבירה לטעמי, שמהווה הריבית כעולה ממתמטיקה פשוטה.

חוות דעת שגיא

אשר לתשלום ששולם על ידי התובעת בגין חוות דעת שגיא, ראיתי להבחין בין התשלום ששולם לשגיא בגין חוות הדעת, ללא קשר לתוצאות ההליך לבין תשלומים ששולמו לשגיא והנגזרים מתוצאות ההליך (אחוזי הצלחה).

בכל הקשור לתשלומים ששולמו ללא קשר לתוצאות ההליך, אני סבורה שהתובעת זכאית להחזר מלוא התשלומים האמורים שכן, אין מחלוקת שלאחר פטירת פולק היה הכרח להגיש את חוות דעת שגיא כדי לבסס את עילת התביעה – העילה שבגינה נתן מפרק התובעת רשות לנהל את התובענה. לא מצאתי להכריע בטענת הנתבעים כי חוות הדעת של שגיא אינה רלבנטית לסכומים שנפסקו בסופו של יום לטובת החברה (ובמילים אחרות כי למעשה לא היתה תועלת בחוות הדעת), אך אני רואה לציין כי אין בטענה זו כשלעצמה לשלול מהתובעת זכות להחזר הוצאות ששילמה בגין חוות הדעת שכן אין חולק כי לשם ביסוס התביעה היה על התובעת להגיש את חוות דעת שגיא, שללא הגשתה היתה נשמטת האפשרות להוכיח טענותיה (תקנה 129 לתקנות), משכך, אני סבורה כי אין מקום לטענה שחוות הדעת היתה מיותרת.